הפחד מפני המוות נובע מפחד החיים. אדם שחי באופן מלא מוכן למות בכל עת. אני זה שצריך למות כשהגיע הזמן שאמות, אז תן לי לחיות את חיי כמו שאני רוצה. אני לא חושש מהמוות; אני פשוט לא רוצה להיות שם כשזה יקרה.
אהבה לעולם לא מתה מוות טבעי. זה מת מכיוון שאיננו יודעים לחדש את מקורו. זה מת מעיוורון ושגיאות ובגידות. הוא מת ממחלות ופצעים; זה מת מעייפות, מבכות, מהכתמות. אני לא רוצה למות בלי צלקות. אפילו למוות יש לב.
לפעמים זה הורג אותי, איך אנשים מתים. אם נתת למישהו את ליבך והם מתו, האם הם לקחו את זה איתם? האם ביליתם את שאר לנצח עם חור בתוככם שלא ניתן היה למלא? לדברים שאנו מפסידים יש דרך לחזור אלינו בסופו של דבר, אם לא תמיד באופן שאנחנו מצפים.
כשאנשים לא מתבטאים, הם מתים חתיכה אחת בכל פעם. זה היה העניין. אף פעם לא התרגלת לזה, הרעיון שמישהו נעלם. בדיוק כשאתה חושב שזה מפויס, מתקבל, מישהו מצביע לך על זה, וזה פשוט מכה בך שוב, כל כך מזעזע.
No comments:
Post a Comment