אין לי שום הנאה מממריצים בהם לפעמים אני מתפנקת כל כך בטירוף. לא במרדף אחר העונג סיקרתי את החיים ואת המוניטין וההיגיון. כל הדברים הגדולים והיקרים הם בודדים. אני מבין, לראשונה, כמה הייתי בודד בזירה. כמה יכולה לנחם נוכחות של בן אנוש אחר.
להיות לבד מעולם לא הרגיש נכון. לפעמים זה הרגיש טוב, אבל זה מעולם לא הרגיש נכון. זה היה הניסיון הנואש לברוח מזיכרונות עינויים, מתחושת בדידות בלתי ניתנת לתמיכה וחרדה מאיזה אבדון מוזר מתקרב. זה מוזר להרגיש שאתה מתגעגע למישהו שאתה אפילו לא בטוח שאתה מכיר.
כאשר השלגים נופלים והרוחות הלבנות נושבות, הזאב הבודד נפטר אך החפיסה שורדת. העוני הנורא ביותר הוא הבדידות, ותחושת חוסר האהבה. אם אחד שונה, בודאי הוא בודד. איך אנו זקוקים לנשמה אחרת להיאחז בה. אני לא הרבה אבל אני כל מה שיש לי.
אני לא יודע מה יותר גרוע: לא לדעת מה אתה ולהיות מאושר, או להיות מה שתמיד רצית להיות ולהרגיש לבד. כשאין לך אף אחד אתה יכול להכין כוס תה, כשאף אחד לא צריך אותך, זה הרגע בו אני חושב שהחיים נגמרו. אפילו בשבילי החיים היו זוהרים של שמש.
לעולם לא אשכח איך הדיכאון והבדידות הרגישו טוב ורע בו זמנית. עדיין עושה זאת. יהיה קל מכדי לומר שאני מרגיש בלתי נראה. במקום זאת, אני מרגיש גלוי עד כאב, ומתעלם לחלוטין. יש אנשים שפשוט לא נועדו להיות בעולם הזה. זה פשוט יותר מדי בשבילם
No comments:
Post a Comment